שעון של היטלר, היכן מצאו אותו ובכמה נמכר?

Credit by Heinrich Hoffmann is licensed under CC BY-SA 3.0.

למרות התנגדויות חריפות של מנהיגים יהודים, בית מכירות פומביות במרילנד מכר שעון יד שלדעתו היה שייך לאדולף היטלר תמורת 1.1 מיליון דולר.

מכירות פומביות של Alexander Historical Auctions, שבסיסה בצ'ספיק סיטי, מרילנד, מכרה את החפץ השנוי במחלוקת לקונה אנונימי ב-28 ביולי, לפי אתר האינטרנט של החברה. בית המכירות הפומביות מכר גם פריטים אחרים הקשורים לנאצים, כולל עיט זהוב מחדר השינה של היטלר, כמה רישומים וציורים של הרודן רצח העם ושמלה שהייתה שייכת לאווה בראון, אשתו של היטלר.

חברת Alexander Historical Auctions ממרילנד, חברה המתמחה בפריטים בעלי משמעות היסטורית, ערכה את המכירה הפומבית של המזכרות הנאציות על רקע לחץ מכל הצדדים, כולל האגודה היהודית האירופית. עם זאת, לא רבים יכלו לחזות שיהודי אירופי יהפוך לבעלים של השעון השנוי במחלוקת.

פקידי בית המכירות מאמינים שהיטלר קיבל את שעון הזהב ההפיך, מתוצרת אנדראס הובר, ב-20 באפריל 1933, יום הולדתו ה-44. הוא נושא את האותיות "AH", צלב קרס וסמל נשר נאצי, וכן שני תאריכים: 20 באפריל 1889, יום הולדתו של היטלר, ו-30 בינואר 1933, היום בו הפך לקנצלר גרמניה.

חייל צרפתי תפס את השעון ב-4 במאי 1945, כאשר יחידת בעלות הברית שלו הגיעה לבית הקיץ של היטלר בבוואריה, על פי מכירות פומביות היסטוריות של אלכסנדר.

"השעון וההיסטוריה שלו נחקרו על ידי כמה מהשענים וההיסטוריונים הצבאיים המנוסים והמוערכים בעולם, שכולם הגיעו למסקנה שהוא אותנטי ואכן שייך לאדולף היטלר", לפי בית המכירות הפומביות.

לפני המכירה, 34 מנהיגים יהודים חתמו יחדיו על מכתב פתוח הקורא למכרז אלכסנדר היסטורי לבטל את המכירה הפומבית, שאותה תיארו כ"תיעוב". "אמנם ברור שצריך ללמוד את לקחי ההיסטוריה – וחפצים נאציים לגיטימיים כן שייכים למוזיאונים או למקומות להשכלה גבוהה – אבל פריטים אלו בבירור אסורים למכירה", כתב הרב מנחם מרגולין, יו"ר הארגון היהודי האירופאי. עוד אמר מרגולין "העובדה שהם נמכרים להצעה הגבוהה ביותר, בשוק הפתוח, היא כתב אישום לחברה שלנו, שבה הזיכרון, הסבל והכאב של אחרים נדחקים למטרות רווח כספי".

ביל פנגופולוס, נשיא בית המכירות הפומביות, הגן על המכירה ואמר ל"אנדרו ג'ונג" של הוושינגטון פוסט כי הוא מצא את דעותיהם של המנהיגים היהודים מתסכלים. הוא סירב לזהות את מי שרכש את השעון, אך הוא אמר שהאדם יהודי אירופי.

הוא הוסיף כי הוא ומשפחתו קיבלו איומי מוות בגלל המכרז, וכי לרוב המכירות של בית המכירות אין שום קשר לנאצים. "אנשים רבים תורמים [חפצים נאציים] למוזיאונים ולמוסדות, כפי שעשינו", אומר פנגופולוס ל"וושינגטון פוסט". "אחרים צריכים את הכסף, או פשוט בוחרים למכור. זו לא החלטה שלנו".

זו לא הפעם הראשונה שבית המכירות פומביים זוכה לביקורת על מכירות שנויות במחלוקת. ב-2011 מכרה החברה את יומניו של יוסף מנגלה, הרופא הנאצי שעינה את אסירי אושוויץ על ידי הכפפתם לניסויים רפואיים לא אנושיים.

בית המכירות הפומביות התקדם בסופו של דבר עם המכירה, למרות שמחיר הרכישה של השעון של 1.1 מיליון דולר היה נמוך מההערכה שלפני המכירה הפומבית של 2 עד 4 מיליון דולר.

פרטי השעון של היטלר

גביעי מלחמה נאספו כל עוד אנשים ילחמו. במהלך מלחמת העולם השנייה, כוחות בעלות הברית שניצחו את הגרמנים, חיפשו לקחת שרידי המשטר הנאצי איתם הביתה. ב-4 במאי 1945, דיוויזיית השריון הצרפתית השנייה נכנסה למגוריו הפרטיים של היטלר בברכטסגאדן בהרי בוואריה. חייל ביחידה הזו יצא עם גביע מלחמה לא קטן משלו: שעון הזהב של היטלר.

השעון המדובר הוא סוג הפיך המזוהה עם יצרנית השעונים הוותיקה LeCoultre. תוכנן במקור עבור שחקני פולו, ניתן להפוך את פני השעון כדי להגן עליו במהלך המשחק. בעוד שתנועת השעון נעשתה על ידי LeCoultre, המארז הופק על ידי קבלן משנה. סימונים על השעון מצביעים על כך שהוא יוצר בשוויץ ויובא לגרמניה שם אושרה שוב בניית הזהב שלו.

כמובן, החריטות הייחודיות הן שזיהו את הבעלים הקודם של השעון. מגן השעון נושא נשר נאצי, צלב קרס, ראשי התיבות של היטלר ושלושה תאריכים. ראשית, 20.4.89 מציין את יום הולדתו של היטלר, 20 באפריל 1889. שנית, 30.1.33, היה מינויו לקנצלר גרמניה. לבסוף, 5.3.33 מציין את התאריך של הבחירות הפדרליות בגרמניה שהעניקו להיטלר גישה למלוא כוחה של ממשלת גרמניה.

שעון מיוחד זה הוזמן על ידי המפלגה הנאצית כמתנה עבור הפיהרר. ההרכבה והחריטה הסופית בוצעו על ידי חברת השעונים Huber שבסיסה במינכן, שאת שמו ניתן לראות על לוח השעונים. הובר, שנוסדה בשנת 1856, הפכה לספקית השעונים הרשמית של בית המשפט המלכותי של בוואריה בשנת 1912. המותג הפך לפופולרי בקרב קציני צבא גרמנים ואף סיפק שעון רשמי לאולימפיאדת ברלין 1936.

ב-4 במאי 1945, סמ"ר. רוברט מיגנו וחיילים צרפתים אחרים נכנסו למגורי ברגהוף וקן הנשרים של היטלר בברכטסגאדן ופיקו את הרשת העצומה של מנהרות ובונקרים שמתחתם. סביר להניח שכאן כבש מיגוט את שעון ההובר של היטלר כגביע מלחמה. הוא חזר לצרפת לאחר המלחמה ובהמשך מכר את השעון לבן דודו. שני דורות מאוחר יותר, השעון של היטלר הועמד למכירה פומבית בפריז באמצעות Alexander Historical Auctions.

השעון במצב טוב במיוחד עבור יצירה כל כך ישנה. בדיקה של מומחה שעונים שהוזמן על ידי אלכסנדר מכירות פומביות היסטוריות דיווחה כי יידרש רק ניקוי כדי להסיר שמן מיובש כדי שישפר את תנועת השעון. יתרה מכך, רצועת השעון הזוחלים מרוטשת ​​רק בקצה אחד. בית המכירות הפומביות סיפק גם מסמכים, רישומים והערכות שמאמתות את מקוריות השעון.